רש"י על כתובות ל״ד

1 רבי שמעון - בפרק מרובה ובכסוי הדם ובאותו ואת בנו:

2 התינח עבודת כוכבים - דזבחי מתים אסורים וכן שור הנסקל דמשנגמר דינו אסור בהנאה כדאמרינן בב"ק דף מא. ובפסחים דף כב: ממשמע שנאמר סקול יסקל איני יודע שהוא נבילה ונבילה כו':

3 בשוגג יאכל - אפי' בו ביום:

4 במזיד לא יאכל - הוא לעולם אבל אחרים ישראלים אוכלים:

5 ר' יהודה אומר בשוגג יאכל - הוא למוצאי שבת ולא בו ביום דקנסינן שוגג אטו מזיד:

6 במזיד לא יאכל - הוא עולמית אלא אחרים:

7 בדרבי יוחנן הסנדלר גרסינן יאכל:

8 לאחרים - לישראל:

9 לא לו ולא לאחרים - ישראל אבל מוכרו ונותנו לעובדי כוכבים:

10 מ"ט דר' יוחנן הסנדלר - דאמר מעשה שבת אסורין באכילה:

11 יכול אפילו בשוגג - תאסר באכילה אם שגג בבישול שלא ידע שהוא שבת:

12 מחלליה וגו' - היכא דאיכא חיוב מיתה אסירי באכילה כי קודש:

13 במזיד אמרתי - שהוא אסור כקודש דהא גבי חיוב מיתה כתיב ולא בשוגג:

14 מעשה שבת - במזיד אסורין מן התורה באכילה לר' יוחנן הסנדלר:

15 מ"ט דרבנן - דפליגי אדרבי מאיר ופטרי מקנס ארבעה וחמשה הואיל ובטובח על ידי אחר אוקימתא הא שחיטה ראויה היא מדאורייתא:

16 אשארא - אעבודת כוכבים ואשור הנסקל:

17 כיון דשחט ביה פורתא איתסר ליה - דאמר מר חולין דף מ. היתה בהמת חבירו רבוצה לפני עבודת כוכבים כיון ששחט בה סימן אחד אסרה:

18 לאו דמריה קא טבח - דהא איתסרא עליה וחיובא דתשלומי ארבעה וחמשה טביחה כתיב בהו ועד גמר שחיטה לא מיחייב ומקמי דמטי גמר שחיטה איתסרא בהנאה על בעליה ומההיא שעתא אפסדה מיניה דאי איתא לא הדרא בעינא ולאו דמריה היא:

19 באומר בגמר זביחה הוא עובדה - לעבודת כוכבים אינו עובד לעבודת כוכבים עד גמר זביחה:

20 פלוגתא דר' יעקב - בבבא קמא:

21 החזירו שומר לבעליו מוחזר - דאמר ליה תורא אשלמת לי תורא אשלימית לך:

22 כממון דמי - והאי נמי אע"ג דלא שוי מידי גורם לממון הוא דכי ליתא בעי לשלומי ליה תורא מעליא:

23 דר' שמעון - בבבא קמא בפרק מרובה בבא קמא עד: קדשים שחייב באחריותן משלם ארבעה וחמשה משום דגורם לממון הוא ואע"ג דהקדש לאו ממון בעלים הוא ובהקדש לא שייך קנס דרעהו כתיב:

24 רבה גרסינן בכולהו ותדע מדאמר לקמן א"ל רב פפא לאביי לרבה דאמר חידוש הוא כו' ואם איתא דרבא גרסינן הא רב פפא תלמידו של רבא היה כדאמר לקמן כתובות לה: אמר ליה רב פפא לרבא הי מכה מאי שנא דשבקיה לרבא ולא שייליה לתרוצי שמעתיה ושייליה לאביי שמעתא דרבא אלא רבה גרסינן ורב פפא לא היה בימיו ושייל לאביי שהיה תלמידו של רבה:

25 רבה אמר לעולם בטובח בעצמו ור' מאיר - בעלמא בתשלומי ממון לית ליה מת ומשלם והכא תשלומי ארבעה וחמשה קנס הם וכל משפט קנס חידוש הוא הלכך אע"ג דמיקטיל נמי לא מיפטר מיניה ולקמן פריך לרבה אליבא דרבי מאיר קשיא בתו דמתניתין נמי קנס הוא וקא פטר ליה אבתו:

26 היה גדי גנוב לו - גנב גדי בחול ונתחייב הקרן וטבחו בשבת דלא אתי עליה חיובא דממון באיסור שבת אלא חיוב קנס:

27 חייב - ד' וה' דקנס חידוש הוא ורבה סבירא ליה כרבי מאיר:

28 גנב וטבח בשבת - דחיוב ממון דקרן אתא עליה באיסור שבת:

29 פטור - דקיימא לן אין מת ומשלם וכיון דאקרן לא מיחייב קנס נמי לא משלם דתשלומי ד' וה' אמר רחמנא ולא תשלומי שלשה וארבעה ולא סבירא לן כרבי נתן דאמר שבת דף צד חי נושא את עצמו אי נמי בכפות:

30 שאם אין גניבה - כלומר שמאחר שפטור על הקרן משום מיתה:

31 אין טביחה ואין מכירה - אינו מחויב קנס כדפירשתי דתשלומי ארבעה וחמשה כתיב ולא תשלומי שלשה וארבעה:

32 מחתרת - שחתר בית והוציאו:

33 וטבחו במחתרת - עצמה דההיא שעתא בר קטלא הוא אי הוה אשכחיה בעל הבית כדכתיב שמות כב אין לו דמים:

34 משום דאסוריה איסור עולם - כל זמן שיעידו עליו שחילל שבת ימיתוהו בית דין הלכך חמירא מיתה דילה לפוטרו מממון:

35 דאיסור שעה - אי לא משכח ליה ההיא שעתא תו לא מיקטיל:

36 היתה פרה שאולה לו וטבחה בשבת פטור - דההיא שעתא דקא טבח לה גזיל לה ממרה ומיתה וממון באין כאחד ולא גרסינן שאם אין גניבה אין טביחה ואין מכירה דגבי שואל לא שייך לא כפל ולא ארבעה וחמשה שהרי חייב בקרן לעולם אפילו טוען טענת גנב ואין קנס אלא או בגנב או בשומר חנם הפוטר עצמו בטוען טענת גנב שאומר נגנבה:

37 פרה אתא לאשמועינן - בתמיה מה למדנו ממנה שלא למדנו מגדי דקאמר רבה:

38 שאולה אתא לאשמועינן - דטובחה בשבת פטור:

39 ס"ד אמינא הואיל ואמר רב פפא - בהשוכר את הפועלים:

40 הכא נמי - נימא משעת שאלה רמיא עליה חיוב קרן וכי טבחה בשבת ליחייב:

41 קמ"ל - כיון דכל כמה דאיתא הדרא בעינא ההיא שעתא דקא טבח לה קא גזיל לה:

42 כל ימי שאלתה - כל ימי משך הזמן ששאלה אביהן מן הבעלים:

43 אין חייבין באונסה - דאינהו לאו שואלין נינהו עלה:

44 דמי בשר בזול - כל זוזא חשבינן בארבעה דנקי הכי אמרינן בפרק מי שמת ב"ב קמו: והעור יחזירו לבעלים:

45 אחריות נכסים - קרקעות:

46 איכא דמתני ארישא - להאי הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין לשלם ואמרינן דחייבין באונסין דאישתעבוד נכסים דאבוהון מחיים משעת שאלה:

47 כ"ש אסיפא – כשטבחוה ואכלוה:

48 ופליגא דרב פפא - דאמר לעיל ההיא שעתא דמטו לה אונסין הוא דאתי חיובא עליה ולא משעת שאלה:

49 ואיכא דמתני לה אסיפא - היכא דטבחוה אם הניח להן אביהן אחריות נכסים משלמין תשלומי מעליא ולא בזול דאיבעי להו למידק:

50 אבל ארישא - אם מתה לא מיחייבי לשלומי ולא אמרינן אישתעבוד נכסי דאבוהון משעת שאלה:

51 והיינו דרב פפא - דאמר לעיל לא אמרינן משעת שאלה רמו עליה תשלומין אלא משעת אונסין ואילך וההיא שעתא ליתיה לשואל דליחייב:

52 בשלמא רבי יוחנן - דמוקי מתניתין בשלא התרו בו:

53 לא אמר כריש לקיש - דאוקמיה כר' מאיר:

54 כי לא אתרו ביה נמי פטור - הואיל ואיכא צד מלקות:

55 שוגגין - שלא התרו בהן:

56 ודבר אחר - ממון ואכולה מילתא קאי כלומר חייבי מיתות שוגגין וממון או חייבי מלקיות שוגגין וממון:

57 ר' יוחנן אומר חייב - בתשלומין:

58 דהא לא אתרו ביה - ואין אתה מחייבו אלא משום רשעה אחת דממון:

59 כי לא אתרו ביה נמי פטור - ולקמן כתובות לה. יליף טעמא: